הוטלו הוצאות ההליך על הצד המפסיד

הכותבים - עדי צביקל ויצחק שפיגל (חברי לשכת שמאי מקרקעין בישראל והאקדמיה למחקר ויישום שמאות מקרקעין. עדי צביקל היה בעבר יו"ר לשכת שמאי המקרקעין בישראל וכיום חבר מועצת שמאי מקרקעין).

25/11/2009

רחוב המאבק 32 גבעתיים
נושא ההשבחה (שנה)שמאי הועדהשמאי הבעליםשמאי מכריע
תוספת כ-32 מ"ר (1998)כ- 139,000 ₪כ- 38,000 ש"חכ- 138,000 ש"ח
הגדלת מצללה ב-20 מ"ר (2003)כ- 37,000 ₪כ- 21,000 ש"חכ- 37,000 ש"ח
הגדלת יציאה לגג מ- 23 מ"ר ל-40 מ"ר (2005)כ- 74,000 ₪כ- 26,000 ש"חכ- 67,000 ש"ח

 

במסגרת דיון היטל השבחה עקב אישור תכניות שונות לחלקת מגורים בגבעתיים, החליט השמאי המכריע להפעיל את סמכותו בהתאם לתקנות ולהטיל את כל הוצאות שכר טרחתו על בעל הקרקע.

תקנות התכנון והבניה לשכרו של שמאי מכריע, על פי תיקון 84, קובעות כי "המבקש והמשיב יישאו, כל אחד, במחצית שכרו של השמאי המכריע…השמאי המכריע רשאי להטיל את מלוא תשלום השכר על צד אחד…בהתקיים הנסיבות האלה, כולן או חלקן… תוצאות ההכרעה במחלוקת הן באופן מובהק לטובת אחד הצדדים…".

במסגרת החלטות שמאים מכריעים על פי תיקון 84 שפורסמו עד כה, קיימות מספר הכרעות בהן התקבלה עמדת אחד הצדדים באופן כמעט מוחלט. לעיתים לטובת הועדה המקומית ופעמים לטובת בעל הקרקע. עד כה, נמנעו השמאים מלממש את זכותם ולהטיל את מלוא שכר הטרחה על אחד הצדדים. במקרה זה ובשונה מהפעמים הקודמות, סבר השמאי המכריע ניקי פרימו שבשומת הבעלים קיימים כלשונו "...אי דיוקים רבים ומהותיים..." וכן "…גישת השומה וטיעוני שמאי המבקש אינם סבירים...".

בהתייחס לאחת התכניות הוסיף השמאי, "...דין טענות שמאי המבקש כולן להידחות בשל הטעויות המהותיות בשומתו...אי התאמות בין המספרים במקומות שונים, ועל אילו נתונים ותחשיב הם מבוססים...על כן אני מאמץ את שומת המשיב במלואה...". החלטה זו נובעת מתקנות סדרי הדין לפני שמאי מכריע, הקובעות שכאשר "לא הוצגו לפני השמאי המכריע מידע או תשתית עובדתית לטענה שהעלה צד, רשאי השמאי המכריע לדחות טענה זו, כולה או חלקה, מטעם זה בלבד".

בנסיבות אלה ולאור העובדה שתוצאות ההכרעה במחלוקת היו לטובת הועדה המקומית, הוטל מלוא שכר טרחה על בעל הקרקע.

כאן המקום להדגיש כי מדובר במעשה חריג ותקדימי. בהחלט יתכנו פערים גדולים בין שומות הצדדים הנובעים ממחלוקות עקרוניות, גישות שומה שונות וכדומה, הראויים לדיון לגופו של עניין. כפי שעולה מההחלטה, הטלת הוצאות אינה דבר יום ביומו ותלויה גם באי סבירות וכשלים מהותיים בטיעוני הצד המפסיד.