נגד מחיר למשתכן, בעד צדק חלוקתי!
הכותבים - עדי צביקל ויצחק שפיגל (חברי לשכת שמאי מקרקעין בישראל והאקדמיה למחקר ויישום שמאות מקרקעין. עדי צביקל היה בעבר יו"ר לשכת שמאי המקרקעין בישראל וכיום חבר מועצת שמאי המקרקעין במשרד המשפטים).
30/07/2012
אחד הפתרונות שמציעה הממשלה למצוקת הדירות הינו מכרזים בשישית מחיר למשתכן.
בשבוע שעבר פורסם שהמינהל מוציא קרקע ל-460 יח"ד בשישית מחיר למשתכן אשר תוזיל את המחיר לצרכן של יחידות אלו.
השיטה עובדת כדלקמן:
הקרקע תימסר לפי 80% משוויה בהתאם להערכה, המתמודדים במכרז יתמודדו על מחירי הדירות לרוכשים ויזכה מי שיסתפק במחיר הנמוך ביותר.
באופן זה המדינה אכן תורמת מחצית משווי הקרקע וההנחה כולה תתגלגל למחיר הדירות.
המטרה בהחלט תושג כך שהוויתור על מחצית מערך הקרקע יגיע לרוכשי הדירות שיזכו בהנחה משמעותית בעלות הדירה.
מדוע אם כן אני יוצא נגד השיטה?
רק משום שהיא איננה צודקת. אם נניח שקיימים 100,000 רוכשי דירות בפוטנציה שמדינת ישראל מוצאת לנכון לעזור להם להגיע לבעלות על דירה משלהם הרי שהשיטה תיתן הנחה משמעותית ביותר ל-460 מהם. ההנחה הזו באה על חשבון כספי ציבור שכן מתן 50% הנחה בקרקע, משמעה ויתור על הכנסות המדינה. דא עקא שכל ההשקעה שמשקיעה המדינה ניתנת ל-460 רוכשים ברי מזל (או מקושרים) וכל השאר לא ייהנו כלל מהשקעה זו.
האם לא היה נכון יותר לשווק קרקע במחירי שוק, לקחת סכום שאותו מבקשת המדינה לייחד לתמיכה ברוכשי הדירות -לפי קריטריונים חברתיים עליהם יוחלט- ולחלק לכולם באופן שווה?
סובסידיות לפי קריטריונים הינם צדק חלוקתי לכל - מכרזי מחיר למשתכן כמו דיור בר השגה הינם בסיס לצדק חלוקתי מעוות לאוכלוסיה קטנה ומקושרת.
הגיעה העת לחדול עם פתרונות של עלי תאנה ולהמציא פתרונות רחבים ומשמעותיים שיאפשרו לכל זוג צעיר לרכוש דירה באמצעיהם ובזמן סביר.